החלטה בתיק עע"ם 7966/12 - א'

1.        לפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, אשר הוגשה על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, בעת"מ 16207-07-12 (כב' השופט א' ביתן), מיום 2.9.2012. הסעד המבוקש הינו מתן צו מניעה זמני, האוסר על המשיב לנקוט בהליכי משמורת והרחקה מישראל נגד המבקשת 2 (להלן: המבקשת), וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש מטעם המבקשים.

הרקע העובדתי לבקשה

2.        מתיאור העובדות העולות מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים, המבקשת, אזרחית רוסיה, ילידת 1980, נכנסה לישראל לראשונה ביום 1.3.2010, באמצעות אשרת תייר, אשר תוקפה פג ביום 10.5.2010, כשאז עזבה את הארץ. ביום 24.5.2010, נכנסה המבקשת לישראל בשנית בטענה, כי מטרת כניסתה הינה ביקור קרוב משפחה, הוא המבקש 1 (להלן: המבקש), שהינו אזרח ישראלי, יליד 1958. בנסיבות אלו, קיבלה המבקשת אשרת תייר נוספת, לתקופה של שלושה חדשים.

           ביום 2.7.2010, כשבועיים לאחר שהמבקש התגרש מאשתו, יצאו המבקשים וגרושת המבקש יחדיו לקפריסין, שם נישאו המבקשים, ולאחר יומיים שבו השלושה לישראל.

           ביום 31.8.2010, פנו המבקשים אל המשיב בבקשה להקנות למבקשת מעמד בישראל מכוח נישואיה למבקש, ובמסגרת הנוהל המדורג. המבקשת קיבלת רשיון לישיבת ביקור, לצורך המצאת המסמכים הדרושים לבקשה ולשם בחינתה. יצויין, כי במועד הגשת הבקשה, נערך למבקשים ראיון, במהלכו טען המבקש כי הכיר את המבקשת באמצעות האינטרנט, וכי אין ביניהם קרבה משפחתית, וזאת, בניגוד לטענת המבקשת בעת כניסתה לישראל, בפעם השניה.

           בפסק דינו, ציין בית המשפט לעניינים מנהליים, כי כבר בשלב זה, התעורר חשדו של המשיב בנוגע לכנות הקשר בין המבקשים, ואולם הוא העניק למבקשת רשיון לישיבת ארעי, למשך שנה.

           ביום 20.2.11, נערך למבקשים ראיון נוסף, שלאחריו החליט המשיב על הארכת רשיון הישיבה הארעי של המבקשת, בשנה נוספת, ובמהלך שנת 2012 נערכו למבקשים שני ראיונות נוספים.

3.        בעקבות הממצאים שעלו מהראיונות הנזכרים, זומנו המשיבים, ביום 1.7.2012, לראיון הפסקת ההליך המדורג, אשר בסופו החליטה מרכזת מחלקת אשרות, בלשכת האוכלוסין וההגירה באשקלון, לדחות את הבקשה להעניק למבקשת מעמד בישראל. לפיכך, נתבקשה המבקשת לעזוב את ישראל, וזאת עד ליום 14.7.2012.

           על החלטה זו הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים

4.        בית המשפט לעניינים מנהליים בחן את הנתונים אשר עמדו בפני המשיב, בדבר כנות הקשר בין המבקשים, וקבע, כי לא נפל כל פגם בהחלטתו לסרב להקנות למבקשת מעמד בישראל, על בסיס נתונים אלו.

           מסקנתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, לפיה החלטת המשיב הינה חוקית, עניינית וסבירה, הושתתה על הראיות המנהליות הבאות: יומיים לאחר שפג תוקפה של אשרת התייר שהוענקה למבקשת, וזו יצאה את הארץ, הגישו המבקש וגרושתו בקשה משותפת להתרת נישואיהם בהסכמה; בסמוך לאחר מכן, שבה המבקשת לארץ, וטענה כי הגיעה לבקר את המבקש שהוא קרוב משפחתה, טענה שהוכחשה על ידי המבקש; זמן קצר יחסית לאחר הגירושין, הצטרפה גרושתו של המבקש לנסיעת המבקשים לקפריסין, שם הם נישאו; גרושת המבקש מתגוררת עם המבקשים באותה הכתובת; המבקשים וגרושתו של המבקש נוהגים לבלות יחדיו; המבקשים השיבו תשובות שונות לשאלה היכן עובדת המבקשת, והמבקשת השיבה תשובה לא נכונה בדבר מיקום הקליניקות של המבקש; המבקש והמבקשת מתגוררים בחדרים נפרדים, וישנים במיטות נפרדות; פער הגילאים בין המבקש למבקשת עומד על 22 שנים.

           נוכח האמור, נדחתה עתירת המבקשים, ונקבע כי על המבקשת לעזוב את הארץ עד ליום 17.9.2012.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני 

5.        במסגרת הערעור טען בא כוח המבקשים, עו"ד איתי לסקי, בין היתר, כי המשיב הגיע למסקנה כי נישואי המבקשים אינם כנים, על בסיס שיקולים זרים ופסולים, כגון קביעתו כי המבקשת הינה בעלת "חזות גברית" ובעלת "קול גברי". בית המשפט לעניינים מנהליים, כך נטען, טעה כאשר אימץ את המסקנה האמורה, למרות שהמבקשים חזרו והבהירו בפניו, כי הדברים שלכאורה נרשמו מפיהם, במהלך הראיונות עם נציגי המשיב, מהווים סילוף גס, אם לא רישום כוזב, של המידע שמסרו, הלכה למעשה. בנסיבות אלו, לא הונחה בפני בית משפט קמא תשתית עובדתית וראייתית, העשויה להוביל למסקנה, כי החלטת המשיב הינה סבירה.

           בבקשה למתן צו המניעה הזמני, טענו המבקשים, כי לאור האמור לעיל, קיימים סיכויים טובים לקבלת ערעורם, ומשום כך יש ליתן את הסעד הזמני המבוקש, עד להכרעה בערעור. בנוגע למאזן הנוחות, הובהר כי הרחקת המבקשת מהארץ, טרם הוכרע הערעור, תפגע קשות בחיי הזוגיות של המבקשים וכן תזיק להם במישור הכלכלי. זאת, בעוד שלמשיב לא יגרם כל נזק, מהמשך שהייתה של המבקשת בארץ, שעה שהיא ממילא מתגוררת בישראל משנת 2010. עוד נטען, כי דחיית הבקשה, תמנע מהמבקשת להגיע לבית המשפט במהלך הדיון בערעור, באופן שיחסום את זכות גישתה לערכאות משפטיות, ויסכל את מתן הסעד המבוקש בערעור, אם תזכה בו, וגם מטעמים אלו יש להענות לבקשה דנן.

6.        בתגובת המשיב, הבהיר, בא כוחו, עו"ד רן רוזנברג, כי בענייננו לא מתקיימים התנאים למתן הסעד הזמני.

           ראשית, נטען כי סיכויי הערעור להתקבל, קלושים למדיי. בית המשפט לעניינים מנהליים נדרש למכלול החומר העובדתי שהונח בפניו, לרבות תמלילי השיחות והשימועים שנערכו למבקשים, וקבע, בהסתמך על ראיות מנהליות רבות, כי אין כל פגם בהחלטתו של המשיב. עוד נטען בתגובה, כי אף שבהחלטתו התייחס המשיב גם למראה החיצוני של המבקשת, אין מדובר בתשתית העיקרית למסקנתו, לפיה נישואי המבקשים אינם כנים. בא כוח המשיב טען עוד, כי יש ליתן את הדעת לעובדה, כי הערעור, נסוב בעיקרו, על קביעות עובדתיות של בית משפט קמא, וגם משום כך אין סיכויים רבים לקבלתו.

           שנית, ולעניין מאזן הנוחות, הובהר בתגובת המשיב כי הרחקת המבקשת לרוסיה לא תיצור מצב בלתי הפיך, וכי אם ערעור המבקשים יתקבל, תוכל המשיבה לשוב לישראל. עוד נטען בתגובה, כי דחיית הבקשה והרחקת המבקשת מהארץ, לא תפגע בזכות גישתה לערכאות, שכן המבקש יכול להמשיך ולדאוג לניהולו של הליך הערעור, בשמה.